למה מחממי החוץ שלכם באמת נהרסים (ואיך תיקנו את זה)
מחממי חוץ חיים חיים קשים מאוד. ברגע אחד הם מפיצים חום עז, וברגע הבא הם נמצאים בסביבה לחה ומלוחה.
רוב האנשים חושבים שהרכיב החממה הוא זה שנהרס ראשון. אבל למעשה? זה כמעט אף פעם לא המקרה. הגורם האמיתי הוא בדרך כלל חיבור החוטים.
הבעיה האיטית
זה מה שקורה בתוך המחמם. במחממים זולים, המקום שבו הרכיב החממה נמצא בחיבור עם חוט החשמל הוא נקודת חולשה גדולה.
כשהמחמם פועל, החום לא עובר רק קדימה – הוא גם עובר אחורה לאורך החוטים. אם החומר המשמש לחיבור אינו עמיד ללחץ תרמי כזה, הוא נהיה שביר. אז הוא נשבר.
ברגע שיש סדק, יש דרך לחום ולאוויר לחדור פנימה. זה גורם לחוטים להישרף ובסופו של דבר לגרום לקצר חשמלי. בום – אין יותר חום.
למה אנחנו עושים דברים אחרת
החלטנו להפסיק להשתמש בחומרי סיליקון או בחומרים דומים שנמצאים במחממים זולים. חומרים אלו נמסים או נקרעים לאחר עונה או שתיים.
במקום זאת, אנחנו משתמשים בחומרים עמידים לחום ובחומרי אריזה עמידים. זה כמו מגן חזק שמונע מהלחות להגיע לטרמינלים, אך החומר גם גמיש מספיק כדי שהחוטים יוכלו להתרחב ולהתכווץ מבלי שהחיבור ייקרע.
יש כאן חיסרון – מכיוון שהחיבור הוא קבוע, אי אפשר פשוט “לנתק” את החוטים אם יש בעיה. צריך להחליף את כל מערך החוטים.
זה דורש יותר עבודה, אבל זו הדרך היחידה למנוע את שריפת החוטים.
בעיית ה“נשימה”
על המחמם יהיה סימן IP65, שאומר שהוא יכול לעמוד באבק ובכמויות קטנות של מים. אבל המים אינם האויב היחיד.
האויב האמיתי הוא מה שנקרא “אפקט הנשימה”. כשהמחמם מתקרר, נוצר שקע קטן שמושך את האוויר הלח פנימה.
על ידי חיבור נכון של החוטים, אנחנו מוודאים שהחלקים הפנימיים נשארים יבשים, גם כשהמחמם פועל וכשהוא כבוי. זה שומר על זרם חשמל יציב, וחשוב מכך – מונע מהמחמם להפוך למסוכן.
זה פשוט בטוח יותר. וזה גם גורם למחמם להחזיק מעמד הרבה יותר זמן.